תמיד הייתי גרועה בבחירת פירות וירקות.
רוב הזמן אני בוחרת פירות בשלים מידי כי הם מפתים אותי באותו הרגע, נופלת בפח ואחרי יומיים בערך (במיוחד בקיץ) אני מוצאת אותם רכים מידי, מלאים במיץ
וקרובים לריקבון. מתי אני אלמד?
בדרך כלל כשאני רואה דובדבנים בדוכנים קורים לי שני דברים:
הראשון- אני מבינה שהקיץ הגיעה רשמית. כן אני עוד מושכת את הזמן עם מכופתרות קלילות בבקרים מוקדמים וגם בערבים אבל אני מבינה שהחום הגדול אוטוטו מתחיל.
השני, אני נכנסת ללחץ.
בהתחלה אני רק מסתכלת ובודקת מה המחירים, קונה קצת ומנשנשת לי בין לבין.
כשהמחירים נהיים סבירים אני מתחילה להתפרע, מתענגת על כל רגע בעונה הקצרה הזאת.
שואלת כל שבוע את הירקן, עוד כמה זמן יהיו דובדבנים?
"שבוע הבא וזהו" הבהלה שלי ממשיכה.
אני מתחילה לחפש מתכונים מעניינים כי באלי לשחק איתם במטבח.
אז קודם כל ריבה! פעם ראשונה שאני מכינה ריבה. עדינה זריז וכך כך טעימה.
ןהשנייה המלכה היא עוגת הדובדבנים המושלמת, הרכה והנימוחה שנגמרה תוך יומיים מהירים מידי 🙂
ואני?
אני נשארת עם קיץ שלם להתמודד איתו.
זכרונות של ערבים נעימים, מאמי מכינה פסטה ומנשנשת.
אני עם החולצה הכחולה מעל השמלה, יושבת על ספסל אוכלת דובדבנים ומקשקשת.
שיהיה לנו סוף קיץ מהמם!
אוהבת,
מיס המיולין.