זהבית https://misshemulin.co.il Sun, 17 Mar 2024 13:05:13 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.6.2 סוף עונת הדובדבנים https://misshemulin.co.il/cherry/ Tue, 10 Aug 2021 12:32:52 +0000 https://misshemulin.co.il/?p=674

תמיד הייתי גרועה בבחירת פירות וירקות.

רוב הזמן אני בוחרת פירות בשלים מידי כי הם מפתים אותי באותו הרגע, נופלת בפח ואחרי יומיים בערך (במיוחד בקיץ) אני מוצאת אותם רכים מידי, מלאים במיץ

וקרובים לריקבון. מתי אני אלמד?

בדרך כלל כשאני רואה דובדבנים בדוכנים קורים לי שני דברים:

הראשון- אני מבינה שהקיץ הגיעה רשמית. כן אני עוד מושכת את הזמן עם מכופתרות קלילות בבקרים מוקדמים וגם בערבים אבל אני מבינה שהחום הגדול אוטוטו מתחיל.

השני, אני נכנסת ללחץ.

בהתחלה אני רק מסתכלת ובודקת מה המחירים, קונה קצת ומנשנשת לי בין לבין.

כשהמחירים נהיים סבירים אני מתחילה להתפרע, מתענגת על כל רגע בעונה הקצרה הזאת.

שואלת כל שבוע את הירקן, עוד כמה זמן יהיו דובדבנים?

"שבוע הבא וזהו" הבהלה שלי ממשיכה.

אני מתחילה לחפש מתכונים מעניינים כי באלי לשחק איתם במטבח.

אז קודם כל ריבה! פעם ראשונה שאני מכינה ריבה. עדינה זריז וכך כך טעימה.

ןהשנייה המלכה היא עוגת הדובדבנים המושלמת, הרכה והנימוחה שנגמרה תוך יומיים מהירים מידי 🙂

ואני?

אני נשארת עם קיץ שלם להתמודד איתו.

זכרונות של ערבים נעימים, מאמי מכינה פסטה ומנשנשת.

אני עם החולצה הכחולה מעל השמלה, יושבת על ספסל אוכלת דובדבנים ומקשקשת.

שיהיה לנו סוף קיץ מהמם!

אוהבת,

מיס המיולין.

 

 

]]>
מונטקטיני אלטו פירנצה היפה וסן ג'ימיאניאנו – סוף והתחלה https://misshemulin.co.il/beginning-and-end/ Sun, 08 Nov 2020 11:03:38 +0000 https://misshemulin.co.il/?p=386

היום השלישי לטיול הגיע והתעוררנו בטוסקנה המדהימה.

נסענו לעיר לוקה היפה, מוקפת החומה.

את הבוקר התחלנו בקפה ובמאפה- סוף סוף ידעתי מה לבקש כדי שאני אצליח לשתות..אח למה אי אפשר להתחיל כל בוקר בקפה ומאפה..באיטליה?

השאר ידוע-המשכנו לטייל בין הסמטאות הרחבות, הצצתי לתוך חנויות מטריפות עם חלונות ראווה מהסרטים!קצת הלכתי לאיבוד, ראיתי אנשים רוכבים בנחת על האופניים שלהם והאדניות הפורחות כמעט בכל פינה כאילו חייכו אליי ואמרו לי-חיכינו לך:)

חנויות בגדים מוקפדות ומוזיקה שמתערבבת אחת עם השנייה- כמה כיף ללכת לאיבוד.הלכנו לאכול ארוחת צהריים ב la bottega di anna & leo המיוחדת, מסעדה אותנטית טוסקנית שהייתה בה אווירה ביתית כפרית , של אוכל שמתבשל לאט ועובר מדור לדור.

אכלתי מרק סמיך ועשיר וכרגיל- פסטה כי בחול אני לא מצליחה לפתוח את הראש..אחרי שסיימנו לאכול נסענו לפסטיבל הבובות בוויארג'ו.

אם להיות כנה, לא ציפיתי ליותר מידי מהפסטיבל הזה, ידעתי שיהיה מהמם ושהעיניים שלי לא יידעו שובע אבל חשבתי שזה יהיה בסגנון קרנבל המסכות, לא ציפיתי ליותר.אני זוכרת שהתקרבו לתור לתשלום והמוזיקה ברקע הייתה כיפית ומזמינה אבל ברגע שנכנסנו- לא זוכרת מה בידיוק קרה ואיזה כוח משך אותי, התנתקתי מהקבוצה בלי ששמתי לב ופשוט המשכתי ללכת בקצב הזרם עם האנשים בקרנבל.

לא הבנתי את הגודל של המקום שרק נכנסו אבל הוא היה ענקי ושוב- הלכתי לאיבוד.רוקדת וצוחקת,לא יכולה להוריד את העיניים משום דבר, מנסה לזהות את כל הדמויות ואת כל המסרים.

זאת הייתה חוויה שחיברה אותי לילדה הפנימית שבי, להתלהבות, לפעירת פה ועיניים ביחס לגודל של הבובות, למוזיקה שזרקה אותי כמה שנים אחורה ולהומור. לשמחה לריקודים ולקונפטי שלא הפסיקו להתעופף באוויר. מסיבה.

מתישהו בדרך הבנות מצאו אותי וחזרתי בשלום לקבוצה.. לא רצינו לחזור למלון!חזרנו למלון, אכלנו ארוחתערב טובה והמשכנו למשחקים כיפיים שקשורים במתנות שחתמו את היום הזה בנשיקה.

אני נזכרת במשפט שפתחתי איתו את היום במשחק במלון-אומץ:"היום לפחד אימרו שלום,והתחילו להגשים כל חלום.בצעד נבון ומבלי להיחפז-זהו הזמן להעז.

עשו עכשיו את הדבר שאותו דחיתם בעבר. כשבאומץ אתם ניגשים את חייכים אתם משנים "אז אולי זה נשמע קצת קלישאתי אבל אני מתרגלת אומץ, כל יום קצת ויש ימים שבכלל לא אבל אני סומכת על עצמי, ובעיקר חומלת, אני אלמד הכל בקצב שלי.

]]>
נקודת חן ושמה לוקה‎ https://misshemulin.co.il/luca/ Sun, 08 Nov 2020 11:00:24 +0000 https://misshemulin.co.il/?p=383

היום השלישי לטיול הגיע והתעוררנו בטוסקנה המדהימה.

נסענו לעיר לוקה היפה, מוקפת החומה.את הבוקר התחלנו בקפה ובמאפה- סוף סוף ידעתי מה לבקש כדי שאני אצליח לשתות..אח למה אי אפשר להתחיל כל בוקר בקפה ומאפה..באיטליה?

השאר ידוע-המשכנו לטייל בין הסמטאות הרחבות, הצצתי לתוך חנויות מטריפות עם חלונות ראווה מהסרטים!

קצת הלכתי לאיבוד, ראיתי אנשים רוכבים בנחת על האופניים שלהם והאדניות הפורחות כמעט בכל פינה כאילו חייכו אליי ואמרו לי-חיכינו לך:)

חנויות בגדים מוקפדות ומוזיקה שמתערבבת אחת עם השנייה- כמה כיף ללכת לאיבוד.הלכנו לאכול ארוחת צהריים ב la bottega di anna & leo המיוחדת, מסעדה אותנטית טוסקנית שהייתה בה אווירה ביתית כפרית , של אוכל שמתבשל לאט ועובר מדור לדור.

אכלתי מרק סמיך ועשיר וכרגיל- פסטה כי בחול אני לא מצליחה לפתוח את הראש..אחרי שסיימנו לאכול נסענו לפסטיבל הבובות בוויארג'ו.אם להיות כנה, לא ציפיתי ליותר מידי מהפסטיבל הזה, ידעתי שיהיה מהמם ושהעיניים שלי לא יידעו שובע אבל חשבתי שזה יהיה בסגנון קרנבל המסכות, לא ציפיתי ליותר.אני זוכרת שהתקרבו לתור לתשלום והמוזיקה ברקע הייתה כיפית ומזמינה אבל ברגע שנכנסנו- לא זוכרת מה בידיוק קרה ואיזה כוח משך אותי,

התנתקתי מהקבוצה בלי ששמתי לב ופשוט המשכתי ללכת בקצב הזרם עם האנשים בקרנבל. לא הבנתי את הגודל של המקום שרק נכנסו אבל הוא היה ענקי ושוב- הלכתי לאיבוד.רוקדת וצוחקת,לא יכולה להוריד את העיניים משום דבר, מנסה לזהות את כל הדמויות ואת כל המסרים.

זאת הייתה חוויה שחיברה אותי לילדה הפנימית שבי, להתלהבות, לפעירת פה ועיניים ביחס לגודל של הבובות, למוזיקה שזרקה אותי כמה שנים אחורה ולהומור. לשמחה לריקודים ולקונפטי שלא הפסיקו להתעופף באוויר. מסיבה.

מתישהו בדרך הבנות מצאו אותי וחזרתי בשלום לקבוצה.. לא רצינו לחזור למלון!חזרנו למלון, אכלנו ארוחתערב טובה והמשכנו למשחקים כיפיים שקשורים במתנות שחתמו את היום הזה בנשיקה.

אני נזכרת במשפט שפתחתי איתו את היום במשחק במלון-אומץ: "היום לפחד אימרו שלום,והתחילו להגשים כל חלום.

בצעד נבון ומבלי להיחפז-זהו הזמן להעז.עשו עכשיו את הדברש אותו דחיתם בעבר.

כשבאומץ אתם ניגשיםמאת חייכים אתם משניםמ"אז אולי זה נשמע קצת קלישאתי אבל אני מתרגלת אומץ, כל יום קצת ויש ימים שבכלל לא אבל אני סומכת על עצמי, ובעיקר חומלת, אני אלמד הכל בקצב שלי.

]]>
הצבעוניות המעלפת של אי הזכוכית ואי התחרה https://misshemulin.co.il/colors/ Sun, 08 Nov 2020 10:58:16 +0000 https://misshemulin.co.il/?p=381

אז אחרי לילה של שינה טובה בחדר מהמם בעיצוב וינטג', היום השני יוצא לדרך.

קמנו בבוקר,אכלנו ויצאנו לנסיעה על המים לאי הזכוכית ואי התחרה.אחרי נסיעה של שעה בערך, הגענו לאי הזכוכית-מוראנו. נכנסו לאחת החנויות וראינו גברים מרשימים שמנפחים זכוכית במין גלריה. 

אחרי המופע המהמם נכנסנו לחנויות בסביבה ואין לי מילה אחרת להגיד חוץ מוואוו. סוכריות קטנות מזכוכית, פרחים, ,פעמוני רוח, מסגרות לתמונות, שנדלירים ענקיים, קערות.

אני לא רוצה להתחיל לדבר על הפחד שהיה לי לשבור שם משהו..ולמרות שרוב כלי הזכוכית לא היו ממש לטעמי לא היה אפשר להתעלם מכמות המחשבה והכבוד שניתנה לכל פריט, מהכי קטנטן ועדין עד להכי גדול ומרשים. סיימנו לטייל באי ומשם המשכנו לאי התחרה- בורנו.

מה אני אגיד, הסתחררתי.רות סיפרה לנו שהימאים שיצאו לנסיעות רחוקות וארוכות צבעו את הבתים שלהם כל אחד בצבע שונה, כדי שידעו לאן לחזור- כמה רומנטי..הסתובבנו באי הציורי הזה, מוקף בתים צבעוניים מסעדות וכמובן המעגן עם הברבורים- שוב כמה רומנטי 🙂

בהמשך כרגיל-המון חלונות ראווה עם יצירות תחרה שאני לא בטוחה שראיתי מישהי לובשת, גלידה ופסטה וטירמיסו לארוחת צהריים.חזרנו לונציה, ארזנו ונסענו נסיעה לילית וארוכה לטוסקנה אהובתי.

]]>
קסם ושמו ונציה https://misshemulin.co.il/megic/ Sun, 25 Oct 2020 13:49:22 +0000 https://misshemulin.co.il/?p=341

לונציה רציתי להגיע המון זמן. 

בערך שנה לפני שהגעתי אליה סגרתי לי טיסה ודירה מהממת תכננתי ללכת לבד.
 
בשביל בחורה פחדנית כמוני זה ממש לא מובן מאליו, ככל שהזמן התקרב אני חושבת שנלחצתי יותר וממש קרוב למועד הטיסה נהייתי חולה.  לא טסתי.  בכנות לא התבאסתי יותר מידי כי הבנתי שזה כנראה היה הפחד ושאני עדיין לא מוכנה לנסוע לבד 🙂
 
בסופו של דבר הגעתי אליה !
ראיתי באתר של רות רונן האהובה שמוציאה טיולי נשים שיש טיול לונציה ונדלק לי הלב.
אני זוכרת שהתלבטתי ורות אמרה לי- ונציה תביא לך שפע. השתכנעתי.
 
אני זוכרת במעורפל את הדיבור על הקורונה, בהתחלה לא הייתי בטוחה שהטיול ייצא ורות אמרה שכן אז נרגעתי.
 
אז אחרי פגישה עם הנשים המדהימות בשדה התעופה וטיסת לילה, נחתנו בורונה לא כמתוכנן ומשם המשכנו לונציה.
אז לפי הכל- המים. התרגשתי כמו ילדה קטנה מהאוטובוס מים, האנשים ואיך לא קרנבל המסכות שכל כך רציתי להגיע אליו.
 
הסתובבנו בסמטאות של ונציה, ישבנו לאכול ויצאנו לפסטיבל. כמה צבעוניות, השקעה ואווירה של מקום אחר.
הייתי רוצה להתחפש ככה בעצמי מתישהו.
 
ישבנו בקפה lavena ושתיתי קפה לא טעים-למה לא הזמנתי שוקו? חח
המשכנו לשוטט בסמטאות ונציה, נהננו משמים ורודים ואכלנו גלידה.
 
משהו בעיר הזאת הזאת גרם לי להרגיש קצת כמיהה לזוגיות וזה לא קורה הרבה. משהו שצועק חיבוק וטיול כשמחזיקים ידיים. או שזאת רק אני 🙂
 
כל הזמן הקורונה מרחפת מעלינו, חדשות מלחיצות מהארץ, המון אנשים מסתובבים עם מסיכה- מה שנראה לי כל כך לא הגיוני אז. 
 
לפי מה שאני מבינה יש הרבה פחות תיירים מבדרך כלל ואני מחליטה שכרגע זה לטובה. מנסה לא לחשוב על כלום ולהנות מהרגע, מהטיול.
חזרנו למלון, עייפות אך מרוצות. מוכנות לשינה טובה וליום הבא.
]]>
פוסט היכרות https://misshemulin.co.il/first_post/ Sun, 25 Oct 2020 13:45:40 +0000 https://misshemulin.co.il/?p=334

פוסט ראשון ואני מתרגשת !

אז לפני הכל, ברוכים הבאים לפינה הקטנה שלי 🙂
אני זהבה טרפה, בת 29 מרחובות ואני חולמת כבר הרבה זמן לפתוח את הבלוג הזה.
 
היו לי ניסיונות שנכשלו בעבר אבל אני מתרגשת לנסות שוב.
בתקופה המאוד מוזרה, קשה ולא וודאית שכולנו חווים כרגע החלטתי לנסות שוב כי אין לי מה להפסיד ואני לא רוצה להתחרט בהמשך..
 
אז למה מיס המיולין? הייתי רוצה לחשוב שהיא האלטר אגו שלי, הגרסה הנשית של מר המיולין מהמומינים לפני הכל חח 🙂
אישה שאוהבת לחקור לחפש ולפשפש. אני אוהבת פרחים וטבע וכל מה שקשור ליופי.
יופי שתופס אותי באוטובוס בדרך הביתה, בטיול שובר שגרה, בצלחת שלי וכזה שמשתקף לי באנשים שאני אוהבת.
 
אני עדיין קצת מבולבלת ולא תמיד ברור לי מה אני רוצה אבל אני יודעת שהייתי רוצה לשתף בדברים שעושים לי טוב כמו אפייה, קריאה, צילום, יד שנייה ואת התענוגות הקטנים של החיים כמו שאני חווה אותם.
מקווה להתמיד ולהפסיק לפחד,
 
מקווה שהפינה הזאת תגרום לכם להרגיש טוב, שייכים ראויים ואהובים
 
כי זה מה שהייתי רוצה !
נשיקות,
מיס המיולין.
]]>
איטלקית למתחילות https://misshemulin.co.il/italian_for_beginners/ Sun, 25 Oct 2020 13:26:33 +0000 https://misshemulin.co.il/?p=318
איטליה היא אחד המקומות האהובים עליי. הרוב מקריאה או סרטים.
 
את הסרט לאכול לאהוב להתפלל ראיתי רק בשביל הנופים של רומא המדהימה ותחת שמש טוסקנה זה כבר סיפור אחר לגמרי.. את הסרט הזה ראיתי המון פעמים.
משהו בשילוב של המבנים העתיקים והמרשימים, הסמטאות וכל הירוק הזה תמיד מעודד אותי 🙂
 
המסעדות האוכל ובאופן כללי הרגשה של אלגנטיות ושימת לב לפרטים הקטנים.
 
תמיד הרגשתי שהאיטלקים יודעים איך לחיות ואני מנסה לשלב בדרך שלי ההנאות הקטנות שלפעמים נראות לי חמקמקות.
 
 
זה מרגיש לי שהרבה פעמים ההבדל הקטן משנה את כל החוויה ועל זה אני מנסה לשים דגש בחיים שלי.
זה כמו שאפשר לעשות מקלחת "פרקטית" וזריזה או שאפשר לעמעם אורות, לשים מוזיקה ברקע ולהרגיש את המים מלטפים את הגוף ולנשום.
למשוך את הגוף בשמן טוב ולהרגיש וואוו.
 
ברגעים שאני עושה את זה אני מרגישה שאני במקום טוב, מכבדת את עצמי ומעריכה.
איטליה מחברת אותי להתענגות על יופי, קפה ואוכל טוב. על לבוש מוקפד ומן השתהות.
 
כשהספר בסרט לאכול להתפלל לאהוב מסביר לליזי שאמריקאים לא יודעים איך להנות מהחיים ועל הביטוי dolce far niente- ההנאה שבלא לעשות כלום ,הזמנה להנות מהחיים כי מגיע לנו.
 
אני לא תמיד מצליחה להיות במקום הזה עם עצמי אבל כשזה קורה זה מרגיש כל כך טוב.
הדברים הקטנים האלה כמו לקנות זר פרחים קטן בתחילת שבוע שאני יודעת שהולך להיות עמוס, לעשות שנצ או לעשות קניות בשוק. ללכת לאט. לשים לב.
להיכנס לחנויות שמפחיד אותי להיכנס אליהן, להתלבש איך שבא לי ולשבת לבד בית קפה בבוקר פנוי וגשום. לחזור ברגל מהעבודה.
אני מנסה ליישם כל יום משהו אחד קטן וזה הרבה פעמים משנה את כל התמונה.
ארוחת בוקר מפנקת, כוס תה. אני מאמינה שכל דבר יכול להפוך לתענוג אם ניתן לו מספיק תשומת לב 🙂
בפוסטים הבאים אני ארחיב על הטיול לוונציה הקסומה, עד אז אני מאחלת נשיקות ופינוק אחד לפחות כי מגיע לנו באמת.
תמיד הרגשתי שהאיטלקים יודעים איך לחיות ואני מנסה לשלב בדרך שלי ההנאות הקטנות שלפעמים נראות לי חמקמקות.
 
זה מרגיש לי שהרבה פעמים ההבדל הקטן משנה את כל החוויה ועל זה אני מנסה לשים דגש בחיים שלי.
 
זה כמו שאפשר לעשות מקלחת "פרקטית" וזריזה או שאפשר לעמעם אורות, לשים מוזיקה ברקע ולהרגיש את המים מלטפים את הגוף ולנשום.
למשוך את הגוף בשמן טוב ולהרגיש וואוו.
 
ברגעים שאני עושה את זה אני מרגישה שאני במקום טוב, מכבדת את עצמי ומעריכה.
איטליה מחברת אותי להתענגות על יופי, קפה ואוכל טוב. על לבוש מוקפד ומן השתהות.
 
כשהספר בסרט לאכול להתפלל לאהוב מסביר לליזי שאמריקאים לא יודעים איך להנות מהחיים ועל הביטוי dolce far niente- ההנאה שבלא לעשות כלום ,הזמנה להנות מהחיים כי מגיע לנו.
 
אני לא תמיד מצליחה להיות במקום הזה עם עצמי אבל כשזה קורה זה מרגיש כל כך טוב.
הדברים הקטנים האלה כמו לקנות זר פרחים קטן בתחילת שבוע שאני יודעת שהולך להיות עמוס, לעשות שנצ או לעשות קניות בשוק. ללכת לאט. לשים לב.
להיכנס לחנויות שמפחיד אותי להיכנס אליהן, להתלבש איך שבא לי ולשבת לבד בית קפה בבוקר פנוי וגשום. לחזור ברגל מהעבודה.
 
אני מנסה ליישם כל יום משהו אחד קטן וזה הרבה פעמים משנה את כל התמונה.
ארוחת בוקר מפנקת, כוס תה. אני מאמינה שכל דבר יכול להפוך לתענוג אם ניתן לו מספיק תשומת לב 🙂
 
בפוסטים הבאים אני ארחיב על הטיול לוונציה הקסומה, עד אז אני מאחלת נשיקות ופינוק אחד לפחות כי מגיע לנו באמת.
]]>